לויט נ' היולט-פקרד (ישראל) בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקש עותר להורות למשיבה מס' 1 (להלן "המשיבה") לגלות מסמכים מסוימים, במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבה ואחרים. עילת התובענה והבקשה היא כי המשיבות חברו להגבל עסקי אסור, דבר שניכר מן המחירים שבהם נמכרים שבעה סוגים של ראשי דיו מתוצרת המשיבה ברשתות השווק הנתבעות. המשיבות מכחישות קיומו של הסדר ביניהן ומפנות בעיקר לטבלה שצירף המבקש עצמו, שממנה עולה כי מחירי ראשי הדיו לא היו זהים בין הרשתות השונות.

2.לאחר דיון בבקשה, המסמכים שמבוקש לגלות הם:

א.המסמכים המהווים את הבסיס העובדתי לחישוב הסכומים שבטבלה א' בנספח ב' לתצהיר מטעם המשיבה.

ב.מחירונים מומלצים של היולט-פקרד אירופה, למכירת מוצריה בישראל.

המבקש טוען כי מן המסמכים של טבלת המכירות ניתן יהיה לבחון את המחירים לצרכן של כל אחד מן המוצרים לצרכן אצל כל אחת מן המשיבות. אשר למחירונים המומלצים, המבקש סבור כי אלו ילמדו על מנגנון של תיאום מחירים בין המשיבה לבין המשיבות האחרות, רשתות השווק, בבחינת הודאת בעל דין ממש בהסדר הכובל.

3.המשיבה מתנגדת למבוקש מטעמים שונים. ראשית, חובת הגילוי במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מצומצמת ונוגעת לנושאים הנדונים בבקשה בלבד. בתשובתה לבקשה טענה המשיבה כי התובע לא העמיד תשתית ראייתית ראשונית להוכחת תביעת, וכי ההוכחה שטען לה היא רק העובדה שהמחירים המומלצים לצרכן באתר האינטרנט של המשיבה קרובים לאלו שגבו הרשתות המשיבות בפועל בממוצע ביניהן, בעוד שמשווקים אחרים שווקו את המוצר במחיר נמוך יותר;

המשיבה מודה כי היא שולחת מדי פעם מחירים מומלצים למשווקים השונים. טענתה היא כי אין בפרסום מחירון מומלץ כדי להוות ראיה לקיומו של הסדר כובל או תיאום מחירים. לכן אין ללמוד ראיה לתיאום מחירים מעצם המכירה במחירים דומים בין רשתות השווק או דומים לאלו שבמחירון המומלץ.

המשיבה מוסיפה כי המבקש עותר לקבל מידע מסחרי ולגילוי סודות מסחריים. מכל מקום, כי הנתונים אינם רלוונטיים לתביעה.

לגופם של המסמכים המבוקשים נטען כי הטבלה הובאה כדי להפריך את טענת המבקש כי מכירת ראשי דיו של המשיבה בישראל ברשתות הנתבעות מהווה 80% מכלל מכירת ראשי הדיו בישראל. הטבלה מוכיחה כי אין המדובר אלא ב-27% מנפח השוק. המשיבה טוענת כי המבקש הוא שצריך להוכיח את טענתו כי חלקן של הרשתות בשוק הוא 80%.

הנתונים המבוקשים הם של המחיר שבו נמכרים ראשי הדיו לצרכן, והמשיבה טוענת שאינם בידיה, ואינם עולים מן הטבלה. יתרה מכך, כי באמצעות המבוקש מנסה המבקש ל"דוג" נתונים שכלל לא טען להם ואינם חלק מעילת התביעה.

לחלופין הסכים ב"כ המשיבה לגלות את ספרי החשבונות לצד ג' שאינו מן הצדדים לתביעה, שיהיה מחוייב לסודיות כלפי המשיבה, ויבחן אם הנתונים הכספיים ששמשו בסיס לטבלה ב' נכונים אם לאו.

בתשובתו לתגובת המשיבה מבקש המבקש להתעלם מכל הטענות העובדתיות שבתגובה, כיוון שהמשיבה לא צירפה לה תצהיר. תצהיר צורף ביום 28.10.09, אך הוא מבהיר את האמור בטבלה, ואין בו התייחסות לטענות הרלוונטיות או הסודות המסחריים.

כן הפנה המבקש לאי התאמות בולטות בין הטענות בגוף התגובה לבין האמור בתצהיר מר פרייס מטעם המשיבה ובכתבי בי דין שלה (בעיקר כך בדיון שהתנהל ביום 29.10.09 בבית המשפט, וקבל ביטוי בפרוטוקול).

לענין הטענה בדבר סודיות מסחרית טען המבקש כי המשיבה לא טרחה להבהיר איזה חלק מן החומר הגולמי מהווה סוד מסחרי שאין לגלותו, והוסיף כי הוא מוכן להתחייב כלפי המשיבה שלא יעשה שמוש במסמכי טבלת המכירות, אלא לצורך ניהול התובענה הייצוגית.

על כולם כופר המבקש בטעון המשפטי העקרי של המשיבה, כי עצם קיומם של המחירונים אינו מלמד על תיאום מחירים או על כבילה, וסבור כי יש לראות במחירונים משום ראיה לתיאום. על כן התנגד המבקש לדיון נפרד ומוקדם בשאלה המשפטית.

5.חלק מטענות המשיבה נסתרות במסמכי בי דין עצמם: כך טענתה כי אין בטבלה נתוני מחיר, טענה שעומדת בפשטות בנגוד לאמור בטבלה עצמה; כך טענתה שאין לה מידע בדבר המחירים שבהם נמכרו ראשי הדיו, משום שהמכירה נעשית ע"י מפיצים עצמאיים. אלא שנתוני המכירות והתקבולים הכספיים בודאי נלקחו מתיעוד כלשהוא, ועצם רישומם בטבלה אינו מתיישב עם הטענה שאין למשיבה המידע.

6.בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אין בעלי הדין חייבים אלא בגילוי שהוא רלוונטי לשלב זה של הדיון, ויש להקפיד שהתובע- המבקש יציב את התשתית הראייתית הראשונית לקיום עילת תביעה אישית וגם לסיכוי להתקיימות תנאי הסף הוכחות הראשוניות לקיום טענתו, ולא יסתמך על הליך הגילוי בלבד לשם העמדת עילת התביעה שלו.

רע"א 10052/02בועז יפעת נ' דלק מוטורס פ"ד נז(4) 513 (2003); רע"א 1402/08 קוסט פורר גבאי את קסירר, רו"ח נ' קדמי (לא פורסם, 21.8.08).

7.בעניננו הוצבה תשתית לכאורית כזו בכך שהמבקש רכש לפחות שני סוגי ראשי דיו מאלו שבהם עוסקת התביעה. אם תתקבל טענתו כי המדובר לכאורה בתאום מחירים, בעיקר אם מדובר בתאום אופקי, ואם יעמוד בשאר תנאי העילה לפי סעיף 2 בחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 – אזי תקום ראיה לכאורה ועילת תביעה, ויש להניח שיתמלאו גם שאר תנאי הסף הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות.